פרקטיקה זו מציעה למשתתפים הזדמנות להכיר אנשים אחרים ברמת-עומק שלרוב קשה להגיע אליה בשיחת חולין או תוך כדי התעסקות במשימה משותפת. האג'נדה של הקבוצה: כאן מדברים על החיים, משתפים בהתמודדויות, חולקים מחשבות, זיכרונות, דאגות, והכול בגוף-ראשון. 

​

שיטת ההפעלה: זקנים שאותרו כבודדים מוזמנים להצטרף לקבוצה שמשוחחת בליווי הנחיה מקצועית. תפקיד המנחה לסייע ביצירת מרחב קבוצתי מוגן, שבתוכו מרגישים המשתתפים חופשיים להביא את עצמם ולגעת בתכנים אישיים. עוד כוללת ההנחיה שימוש בטריגרים המסייעים להתניע ולהַזְרים את השיחה בנושאים הקשורים לחיי היומיום. אנשים מוזמנים לחלוק עם הקבוצה חוויות, שמָחות, דאגות, התלבטויות, משברים, אובדנים, הישגים, זיכרונות וסיפורי חיים.

​

תיאוריית השינוי: פרקטיקה זו מבוססת על הקירבה שנוצרת כשאדם מתוודע לעולמם הפנימי של אחרים – מעבֶר למַסכות החברתיות שכולנו רגילים בהן. שיתוף בחיים האישיים מגביר את האינטימיות בקבוצה ומחזק תחושת שייכות. לכל משתתף ניתנת ההזדמנות להַשמיע וגם להישָמע, להיתמך ולתמוך, לקבל מהקבוצה משוב, הד ותוקף. 

​