לוחמה ישירה של תאי דם לבנים בחיידק הפולש היא אסטרטגיה אחת של התמודדות. בנוסף מערכת החיסון מייצרת דלקת: זהו תהליך החלמה טבעי שמתבטא בחום, נפיחות ואדמומיות סביב הפצע. כעבור זמן מתגברת מערכת החיסון על החיידק, והדלקת שוככת. עד כאן התהליך נורמטיבי. הבעיה מתחילה כשדלקת הופכת כרונית. לעתים זה קורה בגלל שמערכת החיסון לא מצליחה להתגבר על הדלקת, ולעתים בגלל שמשהו (מבחוץ או מבפנים) גורם להתלקחות הדלקת שוב ושוב. ככל שמערכת החיסון מייצרת דלקות חוזרות ונשנות, כך יורד סף הרגישות של המוח לאיתותים של סכנה, התגובתיות של מערכת החיסון מתעצמת, ומתחילים להופיע תסמינים כמו כאב כרוני, הפרעות שינה ומצב רוח דיכאוני. בטווח הארוך דלקת כרונית עלולה להוביל להתפתחות מחלות לב, סרטן, אלצהיימר ומוות בטרם-עת.

​

ואיך נכנסת לתמונה הבדידות? כפי שהוזכר קודם, רמות גבוהות של דלקת נמצאו בקרב אנשים החשים בדידות, בעוד שמערך ההגנה מפני וירוסים היה כבוי אצלם באופן חלקי. הנה אפוא ההסבר לממצאים אלה: המוח מפרש בדידות כסכנה קיומית. מנקודת מבט אבולוציונית, מי שדחוי חברתית ואינו מוצא את מקומו בתוך השבט, הריהו חשוף לפגיעת טורפים כשם שהוא מופקר לפגיעת שבטים עוינים. בדידות היא איתות של המוח, שמזהיר מפני סכנת פציעה ושדוחף להתחברות מחדש אל הקבוצה. מערכת החיסון נכנסת למצב מגננה כצעד של מניעה, תוך שהיא נערכת לתסריט של פלישת חיידקים. היא מכבה אפוא (חלקית) את מערך ההגנה נגד וירוסים ומפעילה את מערך ההגנה נגד חיידקים המתבטא בדלקת. כי שוב, מנקודת מבט אבולוציונית הסיכוי שאדם בודד יידבק בווירוס על-ידי אנשים ממעגל חברתי קרוב, קטן באופן משמעותי לעומת הסיכוי שאדם בודד ייפצע על-ידי חיה טורפת או על-ידי אויב. 

​

הצרה היא שהמוח האנושי תקוע בדפוסי חיים של אנשי המערות. הוא תופס בדידות כסכנה, ממש כפי שהוא תופס אריה שעומד להסתער. הוא עדיין לא התרגל למציאות המודרנית שבה בני אדם סובלים מניכור ומבדידות – בלי קשר לסכנה שמאיימת על שלמות גופם. לפיכך הוא ממשיך להפעיל את מערך ההגנה המתבטא בדלקת. 

​

והצרה גדולה אף יותר. כי הסכנה של היעדר תמיכה חברתית כפי שהמוח תופס אותה, איננה תחומה בזמן. להבדיל מהסכנה של חיית טרף שנוכחת בתודעה למשך זמן מוגבל, הבדידות ממשיכה להציק ולכרסם ברקע עוד זמן רב. ככל שהבדידות מתקבעת בתודעה, כך היא משמשת טריגר חוזר-ונשנה להתפתחות דלקת, וכאמור דלקת כרונית מעמיסה על המערכות הגופניות ועלולה לגרום למחלות. ניתן לומר שהבדידות משבשת את תפקוד מערכת החיסון; במקום שזו תגן על הגוף היא מחוללת תגובה לא פרופורציונלית – דלקת כרונית – שבסופו של חשבון פוגעת פגיעה חמורה בבריאות.