תופעה ושמה בדידות

בדידות היא כמיהה לקשר, השתוקקות לקירבה. בדידות היא געגוע להשתייך, להתקבל, להרגיש רצוי ואהוב. לבדידות יש איכות של כאב: לעתים היא נחווית כצביטת החמצה, ולעתים כמועקה, מצוקה, ריקנות, חור בלב. 

אין חפיפה בין לבָדיות לבדידות: יכול אדם להיות לבדו, לעבוד שעות ארוכות בגינה, להשתקע בספר או במדיטציה, ליהנות מהשקט, מהפרטיות, ולא לסבול מבדידות כלל. ההפך גם הוא נכון: יכול אדם לרקוד בתוך מסיבה רועשת, להסב עם המשפחה לשולחן חג, ועדיין לחוש בודד עד כדי אומללות. 

לבדיות היא מצב אובייקטיבי: כשאין עוד אנשים במרחב שבו אדם שוהה. בדידות היא חוויה סובייקטיבית הנובעת מתפיסה של מחסור בהיבט החברתי: כשאדם מזהה פער בין הקשרים החברתיים שהיה רוצה שיהיו לו, ובין הקשרים החברתיים שיש לו בפועַל. הפער יכול להתבטא בשלושה ממדים: (א) כמות: גודל הרשת החברתית שמקיפה את האדם; (ב) תדירות: מידת האינטנסיביות של המגעים החברתיים; (ג) עומק: מידת האינטימיות שיש בקשר, איכות החוויה של קירבה ושייכות. 

עוד נהוג להבחין בין בדידות רגשית לבדידות חברתית. בדידות רגשית נובעת ממחסור בקשר אינטימי; הדוגמה המובהקת היא פרידה מבן-זוג שהיה שותף לחיים, אך גם היעדרו של חבר קרוב (איש סוד) יכול לגרום לבדידות רגשית. בדידות חברתית נובעת ממחסור במעגלי שייכות רחבים יותר, כדוגמת שכנים, חברים וקולגות מהעבודה.

האיכות הכאובה של הבדידות נוגסת עמוק ברווחה הנפשית של הסובלים ממנה, וצובעת את היומיום בצבעי מצוקה. הסרטון הבא ממחיש את כאב הבדידות; זה סיפורו של יהושע (71) שהשתתף באחת התוכניות במסגרת מיזם הבדידות.

מהי בדידות? הסיפור של יהושע