על-מנת לאתר זקנים הסובלים מבדידות שעשויים למצוא עזר במענים המוצעים, להלן כמה שיטות פעולה מומלצות.

​

1. יצירת שיתופי פעולה עם גופים/ארגונים המספקים שירותים חברתיים פורמליים, כגון מחלקת הרווחה, העמותה המקומית למען הזקן, מועדונים חברתיים, מרכזי-יום וקהילות תומכות. מובן שיש בצורך בסינון ראשוני על-מנת לאתר את הזקנים החשים בדידות חרף העובדה שהם מקבלים שירות ומשתתפים במסגרת זו או אחרת. הסינון יכול להיעשות בשתי דרכים: 
   
   - הפניה ממוקדת של צוותים נותני שירות במסגרות, כשהללו מסתמכים על היכרות ממושכת עם הזקן ויש להם יסוד להניח שהוא סובל מבדידות. 
   
   - שאלון סקר (screening) המכיל מספר מצומצם של שאלות ונותן אינדיקציה לאפשרות שקיימת מצוקת בדידות (ראו תפריט ראשי > כלים לאנשי מקצוע > שאלון סקר לזיהוי בדידות). השאלון לא דורש אותה מידה של פניות והעמקה כמו ראיון אינטייק מקיף, עם זאת רצוי שיבוצע על-ידי איש צוות שהזקן מכיר ואף רוחש כלפיו אמון, במטרה לאפשר מרחב בטוח לשיחה כנה. 
   
   
   
   
   
   
   
   
   
   
   
   
   
   שיטת איתור זו המתמקדת בשירותים חברתיים פורמליים, מאפשרת נגישות מהירה למאגר רחב של זקנים, שחלקם בוודאי עשויים להיות קהל-יעד פוטנציאלי למענים שמטרתם הפגת בדידות. חסרונה של השיטה נעוץ בצמצום טווח החשיפה, שכן באמצעותה אנו מגיעים לקהל שבמובן מסוים נמצא מתחת לפנס. חשוב אמנם לאתר בדידות בקרב קהל זה, אך בה-במידה חשוב שלא נזניח קהלים אחרים ובעיקר זקנים שאינם צרכנים של שירותים חברתיים ושבדידותם, לעתים, אפילו חריפה יותר. 
    

2. הפניית זרקור לקבוצות אוכלוסייה הנמצאות בסיכון מוגבר לחוות בדידות, וזאת  בהתאם לממצאי מחקרים שהצביעו בין השאר על קבוצות אוכלוסייה אלו: 
    

   • זקנים בגיל מופלג (85+)

   • בני זוג של חולים בדמנציה

   • מרותקי בית

   • אלמנים / גרושים

   • זקנים המתגוררים לבד

   • זקנים המשתייכים למיעוטים אתניים 
     
     על-מנת להגיע לפרטי-הקשר של הנמצאים בסיכון קיימת אפשרות להיעזר במאגרי הנתונים של ביטוח לאומי, מחלקות הרווחה, קופות החולים ועמותות שונות. שאלת חיסיון המידע צריכה כמובן להיבדק על-ידי הגורמים המוסמכים. יש צורך לשקול מי בעל-התפקיד המתאים ליזום פנייה לזקנים שאותרו בסיכון ולערוך להם בדיקת סינון בעזרת שאלון סקר במטרה לזהות את אלה הסובלים מבדידות.
     
     שיטה זו מאפשרת, מצד אחד, להגיע לזקנים שאינם מוכּרים בשירותים החברתיים הפורמליים, ומצד שני למקד את אלומת הפנס באנשים שלפי הסטטיסטיקה גדולים סיכוייהם לחוות בדידות. עם זאת יש לשיטה שני חסרונות: (א) הזקנים המאותרים לא מכירים באופן אישי את בעל-התפקיד שפונה אליהם על-סמך נתונים שנשלפו ממאגרי מידע ממוחשבים. ניתן לשער אפוא שיתקשו לתת אמון ולענות תשובות כֵּנות על שאלון הסקר. (ב) כל ניסיון לטַרגט (targeting) קהל-יעד לפי קטגוריות של גורמי סיכון, מוּעד להחמיץ זקנים שאינם נופלים "למגירות הנכונות" ושעדיין חווים בדידות.
     
     
     
     
     
     
     
     
     
     
     
     
      

3. הסתמכות על רשת רחבה של סוכני-איתור בקהילה: אנשים שמִתוקף תפקידם באים במגע יומיומי עם זקנים מכל שכבות האוכלוסייה. סוכני איתור יכולים להיות בעלי תפקיד פורמלי מטעם השירות הציבורי, אך גם בעלי עסקים ונותני שירות שיש להם היכרות ממושכת עם לקוחות זקנים, למשל:
   
   - רופא משפחה 
   - אחות מרפאה 
   - פקיד עירייה 
   - בעל מכולת שכונתית
   - ספרית
   - קוסמטיקאית
   - רוקחת 
   - מדריך כושר בקנטרי
   - פקיד של סניף בנק 
   - בעלים של בית-קפה שכונתי
   
   יתרונם של אנשים אלה שהם נמצאים במגע תדיר ורציף עם זקנים בסביבת החיים הטבעית של הקהילה, ושיש להם יחסי אמון ואפילו קירבה עם חלק מהלקוחות הזקנים. מתוך ההיכרות המתמשכת הם עשויים לזהות סימנים למצוקת בדידות. אופציה נוספת היא שישלבו בשיחה עם הזקן שאלות שמזמינות התייחסות להקשרים של בדידות. אין הכרח שישתמשו בשאלון-סקר שיטתי; חשוב שיכירו שאלות רלוונטיות ושיהיו מודעים לחשיבות הנושא. עוד חשוב שתהיה להם היכרות עם גורם מקצועי שיוכלו להמליץ לזקן לפגוש אותו – גורם שתפקידו להרחיב שיחה עם הזקן בראיון אינטייק, לבדוק במה הוא מעוניין ולחבּר אותו למענים מתאימים בקהילה.(על סוכני איתור ראו עוד להלן: מודל "המרשם החברתי")
   
   
   
   
   
   
   
   
   
   
   
   
    

4. הסבּרה והעלאת מודעוּת בקרב אוכלוסייה רחבה של זקנים: שיטה זו מנסה לאתר משתתפים פוטנציאליים לא דרך אנשי-מקצוע וסוכני איתור בקהילה, אלא באמצעות פנייה ישירה לזקנים. על-מנת להגיע לקהלים רחבים מומלץ ליצור שיתופי פעולה עם גופים, מסגרות או אתרים בקהילה שזקנים מַרבים לבקר בהם, לדוגמה: קתדרה להשכלת מבוגרים, סינמטק, מתנ"ס, קופת חולים, סופרמרקט ומרכז מסחרי. על-מנת להעביר את המסר ולהגביר מודעות אפשר להקים במָקום דוכן שבו יעמדו מתנדבים, יחלקו עלוני מידע לזקנים עוברים-ושבים, יענו לשאלות, ואם הדבר רלוונטי גם ירחיבו שיחה עם אלה המגלים עניין. אפשר להציע למתעניינים שישאירו פרטי-קשר, הפרטים יועברו לגורם בקהילה שתפקידו להמשיך את התהליך (ראיון אינטייק וחיבור למענים, על-פי תרשים-הזרימה הנ"ל). אפשרות נוספת היא להזמין את המתעניינים להרצאה שתתקיים בבניין ציבור (מתנ"ס, סינמטק וכיו"ב). ההרצאה תעסוק בנושאים כגון שיפור איכות חיים בגיל השלישי, חשיבות הקשרים החברתיים וכיו"ב.
    

5. פנייה לבני משפחה של זקנים דרך מקומות-עבודה ודרך רשתות חברתיות. גם כאן המטרה היא לעורר עניין ולהעלות מודעוּת ביחס לבדידות וביחס לקיומם של מענים בקהילה שעשויים להפיג את הבדידות.